כִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִּֽיר׃
En effet, voici deux années que la famine règne au sein de la contrée et durant cinq années encore, il n’y aura ni culture ni moisson.
צרור המור על התורה
ויהי מקץ. לפי שלמעלה סיפר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. רצה לפרש זמן הזכירה והשכחה. כי האדם זוכר הדבר בתוך שנתו. וכשעבר שנה שניה הדבר נשכח מכל וכל. וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף בשנה הראשונה. וישכחהו בשנה שניה. ולכן אמר ויהי מקץ שנתים ימים הנזכרים. ופרעה חולם והשם זכרו. ואמר ויהי מקץ לרמוז כי עין ה' אל יריאיו לראות העת הקבוע לגאולתם ואינו שוכחם אפילו רגע אחד. וזהו ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה יצאו כל צבאות ה'. באותה שעה ובאותו רגע ויזכרהו ה'. ואמר לשון קץ להורות שעכשיו היה סוף וקץ לכל צרותיו. אבל עד עכשיו היה שקוע בבור גלות ושביה כמי שיושב בחשך. וזהו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. וזה רמז למדת הדין המעות אדם בריבו ובא לשאול דין. וזהו קץ כל בשר בא לפני לתבוע דין. הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות השואל דין ואומר פלוני חטא בזה. כמו שעשה לדוד בענין בת שבע שעמד לפני ה' לשאול דין עליו. וכשאמר חטאתי נאמר שם גם ה' העביר חטאתך. לא אמר סלח חטאתך אלא העביר מדת הדין מלפניו שנקרא חטאת. כדכתיב לפתח חטאת רובץ. וכן בכאן ביוסף מדת הדין היתה מתוחה עליו כל אלו השנים העשרה. לפי שהוציא דבה על אחיו שהיו י'. ואחר שנשלמו העשרה. מיד התחיל לקום. כמו שאמר קמה אלומתי בחלום שר המשקים ושר האופים. בענין הסלים שעולה קמ"ה כמנין הסלים כמו שכתבתי למעלה. ולכן לא חשש יוסף לשלוח לאביו שליח שהיה חי כשהיה כל טוב אדוניו בידו והיה גדול הבית. לפי שידע סוד הדבר כי מחשבות השם עמקו ולא שלם עונו עד הנה ורצה למרק עונותיו. וכ"ש כי יוסף ידע במראה החלום כי זמן מפלתו וצערו לא היה יותר מי"ג שנים הי"א היו כנגד ואחד עשר ככבים. והשנים היו כנגד השמש והירח. כמו שכתבתי למעלה. וזהו ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה. וכתיב בן י"ז שנה היה רועה וגומר. ולכן לא שלח מלאך ג"כ כשהיה יוסף שליט על הארץ להגיד לאביו מעלתו או שהיה חי. לפי שלא רצה למהר את הקץ עד עת בא דברו לתשלום י' שנים אחרים ז' שני שבע וב' שני רעב. כדכתיב כי זה שנתים הרעב עברו ובעשירי באו אחיו עשרה להשתחוות לו ארצה. להשלים חלומו שראה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי. ואמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה לעמוד בזקיפה. ויסובבו עליו עשרה שנים לשיבואו אחיו להשתחות לו. וזהו והנה תסובנה אלומותיכם כלומר יסובבו עלי אלומותיכם. ואחר סיבובם שהוא עשר השנים ותשתחוין לאלומתי. ולכן לא הגיד לאביו עד תשלום הסיבוב ההוא. ושהם יבואו מעצמם להשתחוות לו קודם שיבא אביו. ואמר זה בחלומו. השני אמר והנה השמש והירח שיבא אביו להשתחוות לו באחרונה. ולכן רצה לקוות רחמי שמים ולסבול עד עת בא דבר השם. ולכן בהגיע הזמן והקץ של שנתים ימים על הנזכר. סבב השם שיחלום פרעה חלומות אלו להקים דבר עבדו. ולכן המפרש שפירש שנתים שתי שנים וימים שנים או שלשה ימים יותר על השני שנים לא יפה כיוון. אבל פירושו שנתים של ימים. להורות שהיו שלימים יותר משנתים של חדשים. וכך הוצאתיו מן הגמרא ואיני זוכר מקומו:
ילקוט שמעוני על התורה
אמר ליה הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך. אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו באברהם כתיב ויהי רעב בארץ ובישראל כתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. באברהם כתיב וירד אברם מצרימה ובישראל כתיב וירדו אבותינו מצרימה. באברהם כתיב לגור שם ובישראל כתיב לגור בארץ באנו. באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב ובישראל כתיב ופרעה הקריב. באברהם כתיב והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. באברהם כתיב למען ייטב לי בעבורך ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות. באברהם כתיב ויהי כבוא אברם מצרימה ובישראל כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. באברהם כתיב ואברם כבד מאד במקנה וגו' ובישראל כתיב ויוציאם בכסף וזהב. באברהם כתיב וישלחו אותו ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ. באברהם כתיב וילך למסעיו ובישראל כתיב אלה מסעי בני ישראל. וינגע ה' את פרעה כתיב צדיק כתמר יפרח מה תמרה זו כל העולה לראשה אם אינו משמר עצמו נופל כך כל מי שבא להזדווג לישראל סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן הוא שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים הדא הוא דכתיב וינגע ה' את פרעה. ריש לקיש בשם בר קפרא פרעה לקה בראתן. אמר רבי שמעון בן גמליאל מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורי ואמר לי כ"ד מיני שחין הן ואין לך מכולן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע. ואת ביתו אפילו קורות ביתו לקו והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבונו של עולם אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה אברהם יצא חוץ לסירה ואני בסירה אמר לה הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם. אמר רבי לוי כל אותה הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו ואי הוה אמרה ליה מחי הוה מחי ואי אמרה ליה שביק הוה שביק וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעצור מנין ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן ת"ל על דבר על דבר לגזרה שוה. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הדא הוא דכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. וילך למסעיו במסעות שהלך בהן חזר והלך לפרוע הקפותיו: